Vayedaber

בֶּאֱמֶת. אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. כָּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנוּ בֶּאֱמֶת הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.

Pnei Moshe (non traduit)

באמת אמרו וכו'. והכי אמר לעיל בפ''ק ובכמה מקומות:

משנה: הַמּוֹצִיא כִכָּר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חַייָב. הוֹצִיאוּהוּ שְׁנַיִם פְּטוּרִין. לֹא יָכוֹל אֶחָד לְהוֹצִיאוֹ וְהוֹצִיאוּ הוּ שְׁנַיִם חַייָבִין. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. הַמּוֹצִיא אוֹכְלִין פָּחוֹת מִכַּשִּׁיעוּר בַּכֶּלִי פָּטוּר אַף עַל הַכְּלִי שֶׁהַכְּלִי טְפֵילָה לוֹ. אֶת הַחַי בַּמִּיטָּה פָּטוּר אַף עַל הַמִּיטָּה שֶׁהַמִּיטָּה טְפֵילָה לוֹ. אֶת הַמֵּת בַּמִּיטָּה חַייָב וְכֵן כַּזַּיִת מִן הַמֵּת וְכַזַּיִת מִן הַנְּבֵילָה וְכָעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ חַייָבִין. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר:

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ור''ש פוטר. אפילו במת שלם ואפילו במוציאו לקברו דס''ל מלאכה שא''צ לגופה פטור דלא הוי מלאכת מחשבת לדידיה שאין זה אלא לסלקו מעליו ואין הלכה כר''ש:

וכן כזית וכו'. כלומר לאו דוקא מת שלם אלא כך הוא אם הוציא אפילו כזית מן המת או כזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ חייב דכשיעור טומאתן כך שיעור הוצאתן:

את המת במטה חייב. ה''ה אם הוציאו לבדו אלא אורחא דמילתא קתני:

את החי במטה. ועל הוצאת החי אינו מתחייב לפי שהחי נושא את עצמו הלכך פטור אף על המטה שהיא טפילה ודוקא אדם חי אבל בהמה וחיה ועוף אפילו חיים חייב שהן דומין לכפותין וכן אם הוציא אדם כפות או חולה חייב:

מתני' המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי. מכיון שפטור על האוכלין פטור אף על הכלי שהכלי טפילה לאוכלין ואין כונתו להוצאת הכלי אלא בשביל להוציא מה שבתוכו והרי אין בו כשיעור:

ור''ש פוטר. אפילו בכה''ג ואין הלכה כר''ש:

לא יכול אחד להוציאו. כגון שהוא גדול וכבד והוציאוהו שנים חייבין שהרי זה כמי שכל אחד עושה הכל ובכה''ג לא פטרה התורה לשנים שמתחלה ניתנה המלאכה לשנים:

מתני' המוציא ככר וכו'. משום סיפא קתני לה שאם הוציאוהו שנים פטורים לד''ה ואפילו להת''ק שהרי אחד יכול הוא להוציאו וכדאמרי' לעיל בפ''ק דכתיב בעשותה אחת מכל מצות ה' בעשותה את כולה ולא מקצתה יחיד שעשה אותה ולא שנים:

הלכה: ד'. 63a תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן הַשְּׁזוּרִי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים. לֹא נֶחְלְקוּ עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשֵּׁם אֶחָד שֶׁהוּא חַייָב. עַל מַה נֶּחְלָקוּ. עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשֵּׁם שְׁנֵי שֵׁמוֹת. שֶׁרִבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. כְּמָאן דְּאָמַר. בִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת נֶחְלְקוּ. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. בְּשֵׁם אֶחָד נֶחְלְקוּ. וְכָאן שְׁנֵי שֵׁמוֹת הֵן וְהוּא פָטוּר. לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְפָנָיו חַייָב. כְּמָאן דְּאָמַר. בְּשֵׁם אֶחָד נֶחְלְקוּ. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. בִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת. וְכָאן בְּשֵׁם אֶחָד הוּא וְהוּא חַייָב. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. תַּנָּיִין אִינּוּן. מָאן דְּאָמַר תַּמָּן. חַייָב. אוּף הָכָא. חַייָב. מָאן דְּאָמַר תַּמָּן. פָּטוּר. אוּף הָכָא. פָּטוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' אילא בשם ר' אלעזר. תניין אינון. כלומר הלכך קאמר ר' אילא גופיה בשם ר' אלעזר דלא מצית לאוקמה להמתני' אלא בתנאי ומי ששנה זו לא שנה זו אלא דמ''ד תמן דבשם אחד חייב אוף הכא חייב בין ברישא ובין בהסיפא ומ''ד תמן פטור אף בשם אחד ולר' יהושע אוף הכא פטור בין בהרישא ובין בהסיפא וכן מצית לאוקמה להמתני' אליבא דמ''ד דאף בשם אחד נחלקו בלחוד הוא דאתיא ומיהת סוף סוף בעית ע''כ לאוקמי כתנאי ובפלוגתא דר''א ור' יהושע גופייהו דלר''א בין ברישא בין בסיפא חייב ולר' יהושע בין ברישא בין בסיפא פטור ומיהו לאידך מאן דאמר דבשני שמות הוא דנחלקו אבל בשם אחד ד''ה חייב לא מצינן לאוקמי אליביה כתנאי דפלוגתא דר''א ור' יהושע גופייהו וכדאמרן:

לאחריו ובא לו לפניו חייב כמ''ד בשני שמות נחלקו ברם כמ''ד בשם אחד נחלקו וכאן בשם אחד הוא והוא חייב כצ''ל. וכלומר והרי הסיפא לא מיתוקמא אלא למ''ד בשני שמות נחלקו ובשם אחד הכל מודים שהוא חייב וא''כ אזלא הסיפא ככ''ע דאפי' ר' יהושע מודה שהוא חייב אבל למ''ד בשם אחד נחלקו ור' יהושע פוטר והרי כאן שם אחד הוא וקתני חייב וקשיא הרישא להסיפא דלא מצית מתרצה להמתני' דכמאן אתיא דמרישא משמע דר' יהושע הוא וכמ''ד אף בשם אחד נחלקו וא''כ אליבא דהאי מ''ד הסיפא לאו כר' יהושע אלא כר''א ולהאי מ''ד דקאמר בשני שמות נחלקו ובשם אחד ד''ה חייב הסיפא ניחא והרישא קשיא דכמאן אתיא:

ר' אילא בשם ר' אלעזר כמ''ד בשם אחד נחלקו ברם כמ''ד בשני שמות נחלקו וכאן שני שמות הן והוא פטור. כצ''ל. ונתחלפו השיטות בהעתקה. ומה שכתוב לקמן על הסיפא שייך הוא לכאן והאי דלכאן שייך להא דלקמן. והכי פירושא דהא במתני' שם אחד הוא שהרי שם הוצאה חדא היא אלא דלא אתעבידא מחשבתו שנתכוין לפניו ובא לו לאחריו והשתא קאמר דרישא דמתני' לא אתיא אלא כמ''ד בשם אחד נחלקו ואפילו בכה''ג פליג ר' יהושע ופוטר וא''כ לא אתיא אלא כר' יהושע ומיהת שפיר מצינו לאוקמי להאי רישא דמתני' אבל למ''ד בשני שמות הוא דנחלקו ולדידיה הכל מודים בשם אחד שהוא חייב וא''כ רישא דמתני' כמאן וכאן שני שמות הן והוא פטור בתמיה וכי כאן שני שמות הן דתאמר כר' יהושע הוא דאתיא והרי שם אחד הוא ולכ''ע חייב והלכך על כרחך רישא דמתני' לא אתיא אלא כמ''ד בשם אחד נחלקו ור' יהושע פוטר אפילו בשם אחד ואתיא רישא כר' יהושע והשתא קשיא אימא סיפא:

גמ' תמן תנינן. בפ''ד דכריתות גבי פלוגתא דר''א ור' יהושע במתני' בעושה מלאכה בשבת ואינו יודע מעין איזו מלאכה עשה שר''א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ופליגי התם ר''ש ור''ש שזורי עם ר' יהודה במה נחלקו ר''א ור' יהושע דר''ש ור''ש שזורי אומרים לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב כגון שהיו לפניו שני אילנות אחד של תאנים ואחד של ענבים ולקט מאחד מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקט דבהא כ''ע ל''פ שחייב דשם לקיטה אחת היא ועל מה נחלקו על דבר שהיא משני שמות כגון שאינו יודע אם קצר או אם טחן בזה ר''א מחייב חטאת שהרי מכל מקום חטא ור' יהושע פוטר דבעינן עד שידע במה חטא. ור' יהודה אומר אפילו נתכוין ללקוט תאנים ולקט ענבים. ענבים ולקט תאנים שהוא שם אחד ר''א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר דס''ל אליבא דר' יהושע עד שידע באיזה מן המין הוא חטא:

ו'. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בִּצְרִיכִין לְכֶילְייָן. כְּגוֹן אִילֵּין תּוּתַּייְָא. אֲבָל אִם אֵינָן צְרִיכִין לְכֶילְייָן חַייָב אַף עַל הַכְּלִי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' הדא דאת אמר. שפטור אף על הכלי כשהפירות צריכין לכליין שאין להוציא אותן בלא כלי כגון אילן התותים שהן כמלאים קוצים ומסרטין את הידים אבל אם אינן צריכין להכלי שלהן חייב אף על הכלי כלומר שייך החיוב אפילו בשביל הכלי דאלו על האוכלין הרי אין בהם כשיעור:

הלכה: ה'. 63b בַּעֲשׂוֹתָהּ. הַיָּחִיד שֶׁעָשָׂה חַייָב. שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה שֶׁעָשׂוּ פְטוּרִין. רִבִּי יוֹשׁוּעַ דְּרוֹמַיָּא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. קְנֵי גִירְדִּי. רִבִּי פוֹטֵר. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן מְחַייֵב. אָמַר לוֹ רִבִּי. כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאָבִיךָ. אָמַר לוֹ. שִׁימַּשְׁתִּי אֶת אַבָּא עוֹמְדוּת מַה שֶׁלֹּא שִׁימַּשְׁתּוֹ יְשִׁיבוּת. וְרִבִּי תַלְמִידֵי דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַי דַּהֲוֵי. לֹא תַלְמִידֵי דְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר קוֹדְשַׁי הֲוָה. אֶלָּא כָּךְ אָמַר לֵיהּ. שִׁימַּשְׁתִּי אֶת אַבָּא עוֹמְדוּת מַה שֶׁלֹּא שִׁמַּשְׁתָּ אֶת רַבָּךְ יְשִׁיבוּת. כְּשֶׁהָיָה רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן נִכְנַס לְבֵית הַווַעַד הָיוּ פָנָיו שֶׁלְרִבִּי מַקְדִּירוֹת. אֲמַר לֵיהּ אָבוֹי. וְיֵאוּת. זֶה אֲרִי בֶן אֲרִי. אֲבָל אַתָּה אֲרִי בֶן שׁוּעַל. מִן דְּמָךְ רִבִּי אֶלְעָזָר שְׁלַח רִבִּי תְבַע בְּאִיתְּתֵיהּ. אָֽמְרָה לֵיהּ. כְּלִי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ קוֹדֶשׁ יִשְׁתַּמֶּשׁ בּוֹ חוֹל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מן דמך. לאחר שנפטר ר' אליעזר בר''ש שלח רבי לתבוע באשתו שתנשא לו ואמרה לו כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול ולהגיד גדולתו ושבחו של ר''א בר''ש:

היו פניו של רבי מקדירות. מבוהלות ונתכרכמו תמיד מחמת התשובות שהשיב עליו כשהיה רבי רוצה לומר דבר אחד בתורה והקיפו בהלכות ואמר לו אביו של רבי והוא ר' שמעון בן גמליאל ויאות הוא כך בני ואל ירע בעיניך זה הוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל ומענוותנותו אמר כן:

ורבי וכו'. וכי רבי תלמידיה דר''ש בן יוחאי הוא דהוה וכי לא תלמידו דר' יעקב בר קודשי הוה וכלומר אע''ג דאשכחן בהרבה מקומות שרבי למד לפני ר''ש ותלמידו היה מ''מ וכי תלמיד מובהק היה שנא' עליו לא שמשת אותו ישיבות דמשמע שאפי' שמשת אותו הרבה אני שמשתי אותו יותר ממך והלא רבו מובהק של רבי ר' יעקב בר קודשי הוה. אלא כך א''ל שמשתי אני את אבא עומדות מה שלא שמשת את רבך ישיבות:

א''ל רבי. לר''א בר' שמעון כך שמעתי מאביך שפוטר אמר לו ר' אליעזר שמשתי את אבא עומדות מה שלא שמשתי אותו יושבות כלומר וכי כל כך שמשת לפניו כמו ששמשתי אני ומקובל אני מפיו שמחייב:

רבי פוטר ר''א בר''ש מחייב. אליבא דר''ש פליגא בלא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים דמר קאמר כך קבלתי ומר קאמר כך קבלתי ממנו:

קני גירדי. כך היה נקרא:

גמ' בעשותה וכו'. הכי דריש לה בת''כ:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source